נשים לבנות אינן יכולות (תגובה לליהי יונה על הקליפ של ריהאנה)

טור של ליהי יונה על הקליפ האחרון של ריהאנה (Bitch Better Have My Money) עורר דיון סוער בימים האחרונים ואף זכה כבר לפארודיה לעגנית. יונה מציעה לנשים ללמוד מאלימות ולמה אלימות נגד נשים לבנות, כחלק מההתקוממות נשים שחורות, היא הכרחית. במובן הזה, הקליפ האלים במיוחד בו נראות נשים שחורות מתעללות בלבנה הוא חגיגה של שחרור בעיניה. או כמו שיונה כותבת: "אני בסדר שחלק מהאלימות בקליפ מופנית כלפי אשה לבנה".

 

הקליפ של ריהאנה מהפך מעיים, לא פחות ובחרתי שלא לצפות בו שוב, גם לא למען פוסט זה. נטען שריהאנה ביימה אותו בעצמה וספק אם במאי לא מיומן מסוגל להוציא יצירה ריאליסטית מצמררת כזו שלא מביישת את טרנטינו, המוזכר פה בכוונה.

מוצדקת או לא, העמדת נשים לבנות במוקד האחריות ועל המוקד בכלל בכל הקשור לזכויות שחורים היא לא דבר חדש. ראינו אותה כבר ביצירות ידועות שעסקו בזכויות שחורים בארה"ב. זאת בזמן שהגברים הלבנים חומקים כמעט לחלוטין מתחת לרדאר האשמה.

למשל ב"היירספריי" המחודש (מ-2006) מישל פייפר ובתה המסיימות את הסרט חבוטות בכל מובן, גם זה הפיזי. ב"העזרה" (2011) הדמות הנשית הגזענית מואכלת בצואה, במה שאמור להיות הפאנץ' ההיסטרי, של הסרט המתיימר לעסוק בזכויות אדם. שני הסרטים מתרחשים בשנות ה-60, עשור לפני התעוררות המהפכה הפמיניסטית, ועדיין הנשים הלבנות הן אלה שמשלמות בהם את מחיר הגזענות, במקום הגברים הלבנים.

מוסר ההשכל הוא כמה קל לשנוא ולהסית נגד נשים. כבר היה מישהו ציני שאמר שקל יותר לארגון פתה למען זכויות בעלי החיים, להפוך דווקא נשים לובשות פרוות לשעירות לעזאזל (תרתי משמע) מאשר לפנות נגד חבורות אופנוענים גברתניים לובשי עור או שליטי בדס"מ. נשים לובשות פרוות הותקפו ברחובות כמעט עד מוות כתוצאה מהקמפיינים הללו נגדן. קל לשנוא ולהסית נגד נשים. גם כשאמצעי התעשיה והייצור לא באמת בשליטתן.

אי אפשר לנתח את הקליפ של ריהאנה מבלי להתייחס למיתוס על האיבה התמידית השוררת בין נשים שאותו מזינה ההגמוניה. אז איך נמסחר את מאבקן של שחורות? נהפוך אותו לקט פייט מדמם ובכך נעקר בעצם את חתרנותו.

באקטיביזים של ימינו בולטת הפיכת מאבקים צודקים לפנימיים, כך למשל מאבק הלסביות, הטרנס והבי הפך למאבק בהומואים, ההפגנות נגד פונדקאות להומואים, בעוד סטרייטים ממשיכים בה באין מפריע היא תופעה מדכדכת ממיטב המסורת של הפרד ומשול. גם הקליפ האחרון של ריהאנה הוא כזה.

יונה משתמשת ביצירה של טרנטינו כדי להמחיש כוחה וחשיבותה של אלימות. אלא ש"ג'אנגו חסר מעצורים", אותו היא מזכירה, הוא סרט עם דמות ראשית שחורה מחוקה וחיוורת שהדמויות הלבנות המשניות מאפילות עליה בכל מובן. זהו גם סרט שהאישה בו מסומנת בשתיקתה, למרות המודעות לסמליותו של הדיבור כמבטא חופש. ומעל לכל זהו סרט של גבר לבן, כך ששוב אלה יוצאים נשכרים על חשבונן של הנשים לבנות ושחורות גם יחד. עולם כמנהגו נוהג.

*הכותבת היא מרצה למיניות, גוף ומגדר בקולנוע ותרבות פופולרית. למידע על הרצאות קרובות. לסיוע אקדמי מקצועי בכתיבת עבודות בקולנוע ומגדר: academic-rescue@hotmail.com.