תהרגו אותי אבל יש משהו עוכר שלווה באיך שג'ני הודחה מהישרדות השבוע, עד כדי כך שלא נרגעתי מזה וחשתי צורך לכתוב. ג'ני, שמעבר מלהביך פיזית את כל הגברים, ובראשם כוכבי החסון (והמובל), נשאה עצמה לבדה כל המשחק, שרדה בחוכמה על להבה קטנה בשבט קויופה העויין ובחברת טיטי ששנאה אותה (כנראה, היא גם הביאה עליה את סופה בהלשנה שלה) וצברה חסינויות ופרסים בכוח מרשים ובסוג של שלווה סטואית, בגאון ובאיפוק.
היה משהו עוכר שלווה בהאשמות השקריות שהפנתה כלפיה דנה, רגע אחרי שהתוודתה בשלווה שאין ברירה אלא "לשרוף" את ג'ני, ושיחקה אותה נבגדת ומרומה באותו הטון בדיוק שבו היא אומרת למישהו שהיא צמאה או שהיא אוהבת ואיכפת לה ממנו. פתאום מסתבר, שדנה היא לא סתם מטומטמת שצר עולמה ולכן היא שרה לעצמה את להיטיה המסחריים ברגעים קשים (נו באמת, האם אקו"ם תגמלה אותה על כל רגע כזה?), אלא אדם מחושב מאוד, לגמרי.
זה בערך השלב שבו מקובל לעשות דמוניזציה מוחלטת לאישה שסרחה ולהפוך אותה לשק חבטות. אז נגיד שאם דנה ברגר היה גבר לא הייתי מזדעזעת, אולי הייתי מריעה לה אבל לא יכולה שלא להרגיש זו לא אסטרטגיה זו סתם שחיתות. וג'ני, שלא אהבתי אותה בהתחלה כי רבה עם רון שובל, היתה בפרקים האחרונים יפה וצודקת, ובעיקר ראויה, אחת הראויות שהיו, עם הדימוי המושלם, הארי כמעט, והיה משהו מאוד מעורר כבוד מאוד באיך שהיא אמרה בסוף "לא תודה" ולא אפשרה לדנה לנקות עצמה במחי כמה מילים יפות ללא שום כיסוי.
אז אם אם דנה בגמר, אל תאמינו לה שוב.
אה, ושמישהו יספר כבר לטילטיל באיזה משחק הוא נמצא, עדיף שידע עם כל זה שהוא עלול לקחת בסוף את המיליון והכל.
*הכותבת היא מרצה למגדר בקולנוע פופולארי. למידע על הרצאות.
לסיוע אקדמי בעבודות בקולנוע ומגדר כיתבו לי: d_tv25@hotmail.com
עין קווירית (ע' קווירית) 