אמש החל המשפט המתוקשר חצרוני נגד אב"ד. כזכור, הפרופ' השנוי המחלוקת אמיר חצרוני מאוניברסיטת אריאל הגיש תביעת דיבה נגד אורטל בן דיין על סכום של 400,000 ש"ח בגין דין ודברים בינהם שנסובו סביב מצעד השרמוטות. חצרוני תובע את אב"ד על שום שפרסמה שהוא הולך כביכול לזונות בתגובה על התבטאויותיו נגד נשים שצעדו במצעד.
מאחר וכתב ההגנה של אב"ד כבר עלה למאגרים משפטיים וחשוף לעיתונאים ע' קווירית מפרסם אותו לעיני הציבור, המדובר בכתב הגנה מרתק ומומלץ לקריאה. להלן הקובץ המלא:
כתב הגנה אורטל בן דיין- ללא נספחים
הטענות הבאות מתוך כתב ההגנה יעניינו עד מאוד את הפמיניסטיות שפנו מספר פעמים לאוני' אריאל בדבר התבטאויותיו של חצרוני נגד הנשים ממצעד השרמוטות. כזכור פרסם חצרוני תמונה של כמה צועדות וכתב: "שרמוטות תל-אביביות צועדות בסך. כמה מיואש צריך להיות גבר בשביל לרצות לעשות משהו בעל אופי מיני או אפילו מיני למחצה עם הבחורות המקסימות בתמונה?". התבטאות זו היא שגררה את דבריי אב"ד בגינם היא נתבעת.
https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=459145060822361&id=434075
הפמיניסטיות שהתלוננו על ההתבטאות נענו במקור בטענה שההתבטאיותיו של חצרוני נגד הצועדות במצעד השרמוטות נכתבו כביכול ע"י מתחזה ולא ע"י חצרוני עצמו. אולם בבית המשפט הודה אמש חצרוני כי הוא עצמו רשם את הדברים ולא מתחזה, כלומר התגובה שמסר לאוניברסיטה ופורסמה על ידה, היתה שקרית, ככל הנראה חצרוני הטעה את האוניברסיטה במכוון ע"מ להתחמק מדין משמעתי בשל ההתבטאויות הנ"ל, או שהאוניברסיטה ביקשה לטייח את הפרשה.
מתוך כתב ההגנה (עמוד 72 סעיפים 8-14):
- וכך מציין סעיף 5 לכתה"ת:
"ביום 6.4.13, בשעה 15:00, פרסם התובע בעמוד הפרופיל האישי שלו, המצוי באתר שצוין לעיל את דעתו המקצועית והאישית על מצעד זה, כהאי לישנא:
"גם אני עיינתי בתמונות ממצעד השרמוטות והגעתי למסקנה חד משמעית, שם אם חוטיני מתוח על פני תשעים ושישה קילו מתוחים פחות אינו בגדר הטרדה- עדיין מדובר במראה שמתאים יותר להצגה בערוצי נישה ופחות ל- PRIME TIME" (במקור בכתב התביעה בחרה ב"כ התובע להבליט במודגש את המשפט האחרון, לצרכיה, ע.ג.)
- וכך- התובע מצהיר בתביעתו כי הוא פירסם, בעצמו, בעמוד הפייסבוק שלו, פירסום זה, לרבות ציטוטו המפורש.
- וראה זה פלא- על רגע פרסום זה בדיוק נפתחה עצומה (ללא קשר כמובן לנתבעת, עניין ברור כשלעצמו) מטעם סטודנטים באוניברסיטת אריאל, בפירסום מיום 13.4.13, עצומה על יסוד פרסום זה בדיוק כפי סעיף 5 לכתב התביעה, ולהלן צילום מסך של הפירסום:
- והנה, לתדהמת הנתבעת, מובעת תגובתו הרשמית של פרופ' אמיר חצרוני, התובע, כפי שפורסמה ככתבה וכלשונה ע"י דובר האוניברסיטה, מר שמואל דברת, באותו עמוד עצומה:
- ובמילותיו הברורות של התובע, כפי שהובעו בפירסום זה:
- ועל תגובות זועמות באותו עמוד עצומה, לפיהן התובע הוא זה שעומד מאחורי הפרסום ולא המתחזה לכאורה, משיב דובר האוניברסיטה במילים אלו:
הנתבעת, אם כך, מבקשת את סעדו של ביהמ"ש שיכריע-
האם שיקר התובע בכתב תביעתו בו כתב כי פרסם והגה את הפירסום בעצמו, או שמא שיקר הוא למעסיקתו, אוניברסיטת אריאל בטענה כי הפרסום נעשה על ידי מתחזה?!
הדעת אינה סובלת כיצד מחד פירסום זה הינו מסד בכתב התביעה, ומאידך התובע מתכחש לפירסום זה במכתב רשמי מטעמו למעסיקתו בבירור משמעתי אודות אותו פירסום.
כך או כך, הנתבעת מודיעה בזאת כי לאור סתירה מדאיגה זו בכתב התביעה כנגדה, הפניתה עניין זה לבירור האוניברסיטה, והיא ממתינה לתשובתה הרשמית אודות הכחשה וסתירה זו.
עוד נטען בכתב ההגנה:
9. אין עסקינן בעניין זניח, אלא סתירה עובדתית היורדת לשורשה של התביעה ועל חובתו של המשיב לנהלה בתום לב ובניקיון כפיים.
משול הדבר לבעל רכב אשר נתבע על תאונת דרכים שביצע וטוען כי מעולם לא היה בעל הרכב ומעולם לא היה בתאונה, אולם בהליך מקביל תובע תביעה ביטוחית על טוטאל-לוס בגין אובדן אותו רכב.
10. כיצד סבר התובע כי ניתן להכחיש מחד פרסום פוסט ספציפי ובאמצעות הכחשה זו לחמוק מבירור משמעתי, ובהליך מקביל לתבוע בגין אותו סטטוס אותו מבהיר כי כתב.כך או כך, הנתבעת מודיעה בזאת כי לאור סתירה מדאיגה זו בכתב התביעה כנגדה, הפניתה עניין זה לבירור האוניברסיטה, והיא ממתינה לתשובתה הרשמית אודות הכחשה וסתירה זו.
סוף ציטוט מתוך כתב ההגנה.
במילים אחרות: עפ"י כתב ההגנה, חצרוני תובע את בן דיין על תגובה שכתבה לפוסט שלו שהוא מכחיש שנכתב על ידו (מול אוניברסיטת אריאל) אך לצרכי התביעה הוא מודה בפני בית המשפט שאכן הוא כתב את הדברים ולא מתחזה.
אמש פרסמה אב"ד את הסטטוס הבא:
קרו כל מיני דברים במשפט (עדכונים יגיעו), אבל החשוב מכולם בעיני היה, כשהשופט טננבוים הסביר לחצרוני בצורה נחרצת (כשניסה להביאנו לפשרה) שאין שום קשר בין אונס ותקיפה מינית לאטרקטיביות של הנאנסת. זאת כמובן, בהקשר להתבטאויותיו כלפי נשים שצעדו במצעד השרמוטות אליהם הגבתי ובגינן אני נתבעת.
לעניין אשמת הוצאת הדיבה כתובים בכתב ההגנה הדברים הבאים (עמ' 91):
53. סעיף 20- מוכחש הכחשה מוחלטת. הנתבעת לא העלתה בדעתה לכתחילה כי היא אינה מדייקת בידיעתה, ובוודאי שלא הייתה לה כוונה לפרסם כזב, ובוודאי שלא כדי לפגוע. כך או כך, מהציטוטים של התובע עולה בבירור– התובע תומך, מעודד, מברך על קיומה, וטוען לחיוניותה של תעשיית זנות. לא רק שאין לו כל ביקורת על העסקת נשים בתעשיית הזנות או על גברים הצורכים אותה, אלא הוא רואה בהם ערך חיובי ומוחלט כשלעצמו. התובע אינו מייחס ורואה גנאי כל שהוא, פגיעה במוניטין, או קונוטציה שלילית לצריכה של זנות ולקביעה שמאן-דהוא צורך זנות. יתר על כן- התובע משוכנע שיחסים בין גברים ונשים, בין אם יחסי מין ובין מה שהוא מכנה "יחסים רומנטיים", הם יחסי מסחר גלויים, שבהם מתנהל משא ומתן עסקי, במהלכו האישה מציע את מרכולתה – כלומר את עצמה – כמוצר העומד למכירה, והגבר (הנבון, כמוהו) עושה שימוש בפונקציות תימחור כלכליות ציניות כדי להעריך את "שווי הסחורה המוצעת". מן המודל הכלכלי, המשקלל אצל האשה השכלה, מצב כלכלי, מראה חיצוני, ו"ביצועים מיניים" עולה בגלוי ובמפורש התפיסה, שכל קשר רומנטי בין גבר לאשה הוא עסקת רכישה, וממילא הגבול בין "תעשיית זנות" במובנה המקובל ובין "יחסים רומנטיים" בתפישתו של התובע אינו קיים. ביטוי מובהק לכך הוא ההשוואה בין נשים עניות נסחרות ה"מיובאות ממזרח אירופה" ובין "הפמיניסטיות" שהן שהן "מוצר במחיר מופקע תוצרת הארץ" – בעולם של משא-ומתן כלכלי, אין הבדל בין הראשונות, המועסקות בתעשיית הזנות, ובין האחרונות, שאינן 'נסחרות' ואינן נשים בזנות. בעולמו של התובע בו כל הנשים מוכרות את עצמן כסחורה או שירות, הן "סוחרות" או "ספקיות", לשאלה הריבונות והבחירה החופשית של הנשים אין שום חשיבות. מכאן עולה כפי שהנתבעת מבינה את סיכום דבריו של התובע כך: קיומה של תעשיית זנות היא דבר חיוני ואף משמח. בצריכה של זנות אין כל גנאי, להיפך: מכיוון שאין הבדל של ממש בין יחסים רומנטיים ויחסי לקוח-זונה, הרי שלשיטת התובע כל הגברים הם צרכני זנות, וכל הנשים מספקות סוג של זנות. בקצרה, התובע מעיד על עצמו שהוא צרכן של זנות על פי מושגיו, ושבעובדה זו אין בה שום גנאי. משכך, מוכחש כי הנתבעת יכלה לצפות בדרך זו או אחרת כי דווקא פרסום זה עלול לגרום לתובע להיפגע ולהזדעזע.
סוף ציטוט.
כמו כן, מקורות יודעי דבר מסרו שלמרות שהזמין כ-2000 איש ואישה לאירוע, רק בודדים התייצבו אמש לצידו של חצרוני ביום המשפט. חלק מהמושבים הריקים בשורותיו אויישו ע"י פמלייתה של אב"ד. בנוסף נודע, כי ברשות העיתונאים שסיקרו את המשפט נמצא גם תיעוד של חצרוני האב שופך חמתו על פמיניסטיות משך דקות ארוכות תוך שימוש במילים: "פסיכיות", "מטומטמות", "חולות נפש". עדי ראיה טענו כי חצרוני האב לא נרגע גם בחלוף מחצית השעה בה שב וחזר על המילים ללא הרף ושגם בעוזבו את המקום עדיין ניתן היה לשמוע אותו ממשיך ומטיח את המילים בפני כל שומע. הדיון הבא בתיק נקבע לסוף דצמבר.
ע' קווירית
(תמונות: Amir Schiby)
עין קווירית (ע' קווירית) 