כבר קשה לזכור, אבל הסרט "שרק" המקורי, משנת 2001, פרץ לתודעה כשהוא מתיימר להיות סרט אנימציה מודרני ומהפכני מבחינה טכנית ותוכנית כאחד: מפלץ כגיבור, טכניקה תלת ממדית ופסקול רוק רעשני וחדיש. למרבה הצער, הסרט השלישי בסדרה (2007), היה כבר שמרני כאחרונת הקלאסיקות המתקתקות של וולט דיסני.
הד"ר יוסף פירסטטר ז"ל, היה מן החוקרים שהצביעו על מגמות הולכות ומתחזקות, מאז אירועי ה-11 בספטמבר, של חזרה לערכי השמרנות והמשפחה הגרעינית המאוחדת תחת שלטון האב, משפחה שבה נגזרים התפקידים מהביולוגיה: הגבר, בעל הפאלוס – להנהגת המשפחה, והאישה בעלת הרחם – להולדת ילדים ותחזוקת הבית. "שרק 3", כמו לא מעט סרטי ילדים המבקשים להסב נחת להורים שנגררו עם הילדים לסרט, כמו נוצר במיוחד כדי לקדם רעיונות אלה.
הקדימון (טריילר) לסרט
במרכז הסרט השלישי נמצא משבר אבהות – שרק חרד מהרעיון להפוך לאב בעקבות אכזבה שספג מאביו שלו (האב ניסה לאכול אותו). הוא מתוודע אל ארטי, נער דחוי ובלתי מקובל המיועד להיות יורש העצר, שסובל בעצמו ממשבר של דמות אב. כשנוצרים ביניהם יחסי אב ובן, השניים מצליחים לפתור את משבריהם זה בעזרתו של זה.
עלילה זו, המהווה את המוקד הרגשי של הסרט, אופיינית לאידיאולוגיה פטריארכאלית הדוגלת בשלטון האב במשפחה. הקונפליקט עם האב נמצא במרכזם של סרטים רבים כשהוא בלעדי לאבות ובנים, בנות לעולם אינן לוקחות בו חלק ואינן מקיימות תהליך התפתחותי מקביל מול אמהותיהן (לפחות לא כזה הנחשב לבריא וחיובי). הפסיכולוגיות השונות המיוחסות לאישה ולגבר הן נגזרות מפורשות של ההבדלים בין הגוף הנשי לזה הגברי. ה"היעדר" של תהליך רגשי מורכב כמו זה המיוחס לבנים, מבוסס על היעדר הפין של האישה, והוא הסיבה שחוקרים כפרויד ולאקאן נוטים לראות באשה יצור "בלתי שלם" שהתפתחותו לוקה בחסר.
החרדה מפני האבהות (חלום שחולם שרק)
גברים אמיתיים וחיות אחרות
בעוד שארטי ושרק נאבקים במשבר האב\אבהות שלהם (בהתאמה), נמצא בכל זאת גם מי שסובל ממשבר דמות אם בסרט. בהתאם לאידיאולוגיה של הסרט, מדובר באנטגוניסט (ה-"bad guy") הראשי של הסיפור, שגבריותו מוטלת בספק. הנסיך "מקסים" (prince charming) נענש בסוף הסרט לא רק על היותו מרושע (עובדה שלכשעצמה מוטלת בספק), אלא גם על כך שהוא יפה, גנדרני, חובב תיאטרון ונושא עיניים אל אימו במקום אל אביו. ההפך המוחלט משרק המייצג גבריות מחוספסת "אמיתית" שאינה ניתנת לעידון בשום אופן (למרות המאמצים). הערצתו של מקסים לאימו רומזת על קשר בלתי נמנע להומוסקסואליות, שכן פרוייד זיהה הומוסקסואלים כאנשים פגומים שלא השכילו להעתיק ולהעביר את הזדהותם מהאימא לאבא. כנ"ל איפיונו של מקסים כנרקיסיסט המאוהב בדמותו שבמראה (הומוסקסואליות מיוצגת לא פעם באמצעות נרקיסיזם). מקסים הוא גבר פגום: "נשי" במחוותיו, בשיערו הבלונדיני הרך והגולש (המזכיר פרסומת לשמפו), בקול השירה הדקיק שלו, בעובדה שאומרים לו שהוא אינו נלחם "כמו גבר" (רמיזה בוטה שהוא אינו ראוי להיחשב ככזה). שרק מקניט אותו על הגרביונים שהוא לובש: "זה בא גם במידות של גברים?". סמליות רבה יש לעובדה שמקסים מגולם\מדובב במציאות על ידי השחקן ההומוסקסואל רופרט אוורט.
שרק, בהשוואה למקסים, הוא הגבר-חיה הקלאסי: בהמה מגרבצת, מלוכלכת ותוקעת פלוצים. לכאורה דימוי מעליב ביותר, אולם למעשה מדובר במודל גברי משחרר שמאפשר ומאשר למזדהים איתו כל התנהגות, בלתי מעודנת ככל שתהיה. המסר העולה בבירור מההתמקדות בדמות הגבר-אב והניגוד בין מקסים הרע לשרק הטוב, הוא הטפה בדבר חזרה לגבריות הישנה השלטת, האנטי מטרוסקסואלית, אנטי מתוחכמת ואנטי נשית, ושחרור הגברים מהעידון והאיפוק שנכפו עליהם בעידן המודרני. בהתאם לכך, כותרות הסיום של הסרט מלוות בשיר שבין מילותיו: "אני רוצה להודות לך שנתת לי להיות אני עצמי".
מדוע בעצם הסרט מגנה כל כך את הנסיך מקסים? הלוא הוא בסך תובע לעצמו את "הסוף טוב" שמגיע לו, או, כפי שהוא מתריס בפניי שרק: “it was supposed to be my happily ever after!”. הבעיה היא שבמאפייניו החריגים מגדרית, מקסים מייצג היפוך סדרי עולם, במסגרתו הוא מנסה גם להנהיג מרד של דמויות הרשעים ממגוון אגדות – מקפטן הוק ועד לזאב הרע. בסופו של דבר, הנבלים נענים לשרק וארטי, משליכים את כלי הלחימה שלהם ומחזירים את עצמם לסדר ה"נכון". מקסים, לעומת זאת, מסרב להתפשר. הוא רוצה למלוך על הממלכה, למלא את תפקיד המנהיג על אף חריגותו המגדרית, ואת זאת הסרט מסרב לאשר. מדוע נשלל רצונו של מקסים, בזמן שהמסר המרכזי מדבר על קבלה עצמית? מאחר שהסרט תוקף גבריות "בלתי תקינה". ארטי ושרק מאשרים את עצמם כגברים באמצעות הפלתו וחיסולו של הגבר הפגום. בסוף הסרט, ארטי זוכה במלוכה ושרק באבהות – תפקידים שהסרט מצייר כמקבילים זה לזה. בעת ריב מתבלבל שרק וצועק על ארטי: "אנו חוזרים הביתה ואז אתה הולך להיות אבא" ולא "מלך".
פמיניזם בסרט
מה בדבר הדימוי שמציע הסרט לנשים? במבט ראשון אין ספק שפיונה היא גיבורה יוצאת דופן במראה. לכאורה, פיונה מהווה מודל נשי משחרר המקביל לזה ששרק מייצג, מודל המתנגד למיתוס היופי הנוקשה של נשים. אולם, אין המודל הזה נושא מסר פמיניסטי. הנשים היפות שחוברות לפיונה – שלגיה, סינדרלה, רפונזל והיפיפייה הנמה – מוצגות כולן באור מיזוגיני ולעגני. כ"דרכן של נשים", הן שונאות זו את זו ואת עצמן (סינדרלה רבה עם בבואתה ברצפה: "תשתקי!" לא, את תשתקי!"). יופיין מוצג כנגזרת של שטחיות ואגוצנטריות. על רקע זה יתרונותיה של פיונה מובלטים בנקל ובמיוחד אחד מהם: היא איננה חוששת מהולדה וטיפול בתינוק שעלולים לגרום לה לאבד את גזרתה או להוסיף קמטים וורידים. חברותיה היפות והשטחיות מנסות להעניק לה מתנות שיגאלו אותה מהמטלה (שלגיה, למשל, מביאה לה גמד-מטפלת שיטפל בתינוק במקומה) ומזהירות אותה מהתוצאות הקרבות: "את עייפה כל הזמן, את מתחילה להזניח את עצמך. קמטים, סימני מתיחה, תגידי שלום לרומנטיקה". אך פיונה, בניגוד אליהן, אינה פוחדת להקדיש את חייה וגופה למשימה. נשים אמנם אינן נמדדות בסרט על פי מידת יופיין, אך הן כן נשפטות לטוב ולרע על פי תכונה אחרת הקשורה לגופן: נכונותן ללדת ילדים.
העלילה הכמו-פמיניסטית, שבמסגרתה הנשים מצליחות להיחלץ מכלאן בעצמן, דומה יותר לפרודיה על פמיניזם. אכן היוצרים לא התאפקו וברגע בו הנשים מחליטות לצאת לפעולה שילבו בצחוק דימוי של חזייה עולה בלהבות. "הלחימה" של הנשים מצטמצמת לעמידות קרב סטטיות ופוטוגניות סטייל לוסי לו, קמרון דיאז ודרו ברימור ב"המלאכיות של צ'רלי", ובסופו של דבר הן כלל לא נלחמות אלא רק מדגמנות פוזות פוטוגניות של "לחימה".
הסרט מקיים דיון הקשור לגוף האדם כפי שבא לידי ביטוי בעלילה חילופי גוף בין "דונקי" החמור ו"פוס" החתול, וכך גם שילובן של זוג טרנסג'נדריות בתפקיד הלא מחמיא של האחיות החורגות של סינדרלה. כך מחזק הסרט את הדיון בהוקעה של גופים "בלתי מתאימים".
.
לעומת זאת מימוש של גברים ונשים את תפקידם המגדרי, דהיינו, הקמת משפחה שבראשה האב, היא לפי הסרט הדרך בה יכול גם הנער או המפלץ הדחוי ביותר, להיעשות למלך. דמותו השנואה של הנסיך מקסים מדגימה את הוקעת "חוסר התקינות" המגדרי. כשהנסיך מקסים נקבר בסיום תחת תפאורת המגדל בהצגה שהוא עצמו הפיק, בוקעת מפיו מלה אחת בלבד, המנציחה את פגימותו: "mommy!" ("אמא'לה"), ואז הוא נבלע בחלון המגדל הקורס עליו, שראה באופן סימבולי כנקב השחור. בשני משפטים, זה המסר שמבקש הסרט להעביר: ילד רוצה לאמא, גבר עושה ילדים.
ע' קווירית
עין קווירית (ע' קווירית) 