מישהו שומע אותי?

זה זמן ארוך ארוך שאני שוקלת לעשות גיוס כספים בהדסטראט תמורת תשורות שונות ומשונות (ושוות במיוחד). יש לי 1057 עוקבים רשומים, אם כל אחד ייתן עשרה שקלים… ובכן, תהיה לי היכולת להקדיש יותר לכתיבה, ניתוח, מחקר ובעיקר – לסדנאות החדשות שלי שהבלוג הזה מקדם לאחרונה ללא ליאות. אולי אחרי ארבע וחצי שנים של הפעלת ע' קווירית אוכל למצוא את הדרך להתפרנס מלימודי המגדר והקולנוע שלי שהקדשתי להם כ-12 שנים? זו תהיה הגשמת חלום בשבילי. בעיקר חוששת מהפאדיחה שאף אחד לא יתרום, לכן, הרי לכםן ריץ' אאוט ראשוני ומסורבל, שאני חוזה לו כישלון אבל בכל זאת בודקת.

[ופה היה אמור להיות סקר, רק שלא הצלחתי לעשות סקר, או וול, גם זה אומר משהו]

אז בינתיים, עד שאהפוך בדעתי היו אתם הראשונים לדעת מתי הפגישות הבאות:

 19.5 ,2.6, 16.6, 30.6, 14.7, 28.7, בשעה 19:00, בסטודיו של המרכז הגאה, גן מאיר (מומלץ לוודא מראש ליתר ביטחון).
והפגישה הקרובה, 19.5, תעסוק בדיכאון קליני בסרטים מצויירים. מו מהסימפסונס, איה מפו הדוב ובעיקר צ'ארלי בראון יגיעו לבקר.  איכשהו זה יצא קשור לרשומה הזו.
 CharlieBrown ad

הכפילה של הומר סימפסון

הכפילה של הומר סימפסון

עפ"י גוגל התמונה המצורפת היתה הזוכה לכאורה בתחרות "כפילים" של הומר סימפסון. חביב או מבזה? כל מי ששאלתי היתה תמימת דעות שהתמונה לעגנית ומבזה אבל מה מבזה באנושיות שפורצת פתאום מגוף "חסר צורה" שלפתע אנחנו מזהים בו משהו מוכר ומעורר חיבה? במקרה הזה מדובר בדמות איקונית ואהובה כבר יותר מעשרים שנה, שהצליחה להפוך כל תכונה שלילית וסטריאוטיפית של עצלנים ואכלנים לנלבבת ומעוררת הזדהות אם לא אהדה. ואם זה מבזה או פאטופובי במקור, מדוע שלא ננכס את זה לעצמנו מחדש והפעם באהבה? יש גם משמעות לעובדה שהתמונה היא בבירור של תצלום עצמי, ועל כן התוצאה נדמית כמבט עצמי פעיל והומוריסטי שבעלת הגוף שותפה לו.
ועוד לא דיברנו על הרעיון שבגוף הנשי מתגלמת דווקא פניו של דמות גברית, ועוד כזו של slob כאילו הפנים האלה משקפות, באופן מבדח גם את התכונות ה"אמיתיות" של הגוף בו הם מתגלמות ומקשרות תכונות, שעפ"י המסורת שמורות רק לגברים, גם לנשים. כך או כך, הסדרה מצחיקה לפרקים, אך קווירפובית למדיי (תודה לליהי נודלמן על הרעיונות).