הפריים המקורי צונזר על ידי פייסבוק, מובא פה ללא הצינזור
שוט מחפיר זה חושף את הסרט 'טרנסאמריקה' (דאנקן טאקר, 2006) המוערך במערומיו, תרתי משמע. הצילום, המציג בנון שלנטיות את הגיבורה, השמרנית האדוקה, מטילה מימיה, ללא עידון, ללא הגנה על כבודה, בהקשר המשפיל של עשיית הצרכים. שוט זה מדגים את הזילות המפחיד של גופים טרנסיים, וצורם במיוחד בהתחשב בעובדה שהסרט הועלה על נס כתורם לזכויות טרנסים. מקומם מכל הוא המוסר הכפול, כשאיבר המין הזהה של הבן, שחקן פורנו וזונה, נותר מוסתר בקנאות לאורך כל הסרט.
והפעם מדונה, בנות, לה לה לנד, לא פה לא שם, דרדסית, יוגב ההומו הערירי.
לכל מי שמעוניין.ת להוריד את הגיליונות הבאים ראשונ\ה ובאיכות טובה, מומלץ להירשם לעידכונים בבלוג.
והפעם הנוסע השמיני, עוד מהשכנים של ג'ונס ויוגב ההומו הערירי.
לכל מי שמעוניין.ת להוריד את הגיליונות הבאים ראשונ\ה ובאיכות טובה, מומלץ להירשם לעידכונים בבלוג.
והפעם מככבות נשות לסביהונסט, אך לא נפקד מקומו של יוגב ההומו הערירי.
לכל מי שמעוניין.ת להוריד את הגיליונות הבאים ראשונ\ה ובאיכות טובה, מומלץ להירשם לעידכונים בבלוג.
מככבים: סטטיק ובן אל, צביקה הדר ב"לצבי יש בעיה", אשטון קוצ'ר, גל גדות מכה שנית עם השכנים של ג'ונס, יוגב ההומו הערירי.
לכל מי שמעוניין.ת להוריד את הגיליונות הבאים ראשונ\ה ובאיכות טובה, מומלץ להירשם לעידכונים בבלוג.
אנשים שאני מעריכה ומשתפים את הפוסט של נלי תגר – אתם שוברים את ליבי. נלי תגר עצמה שברה את ליבי. נלי יקרה, הרשי לי לעשות להטוט כמו שעשית, לברוח להקשר כמעט אחר, מה ההבדל הגדול בין מזרחים ואשכנזים? שלהיות אשכנזי אומר להיות עם קורת גג. לנצח ולא חשוב מה. יש לך בית. בתים. נחלה. מגרש של קילומטרים לפעמים במקרה ואתה נצר לההתיישבות החקלאית העובדת. קשה להבין? דמיינו את קופסאות הגפרורים שמשכירים בתל אביב, ועכשיו תכפילו פי מאה. פי אלף אפילו. ולפני שמישהו יקום ויגיד שזה לא נכון ואני חיה בבועה: אני חיה במושב לא נדיר ולא עשיר, ועדיין דבר או שניים מגן ממעל גם על חקלאים בחובות הכי קשים. ההתיישבות החקלאית העובדת, הציונות ככללה, היא אשכנזית.
"את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים"
בחודשים האחרונים עלו 85 אלף מצפון אפריקה ו-85% מהם הופנו לאזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה-נהריה, אלה הופנו למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אילת, אופקים, עזתה, קריית גת, קריית שמונה, בצת וחצור. לגבי העלייה הפולנית הדבר שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה-נהריה), משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם, ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת."
מתוך פרוטוקול של ישיבה מיוחדת של הסוכנות היהודית בהשתתפות דוד בן-גוריון, בה סקר ראש מחלקת הקליטה ברגינסקי את פריסת העולים עד 1956 (הישיבה התקיימה ב-10 בדצמבר באותה שנה) (הצטטת)
לסיוע אקדמי בכתיבת עבודות בקולנוע ו\או מגדר צרו קשר
יש או יהיה לכם בית מסבתא? מאבא ואמא בבוא היום? קורת גג. מקום לחזור אליו אם הגרוע מכל קרה לכם. אם הפסדתם הכל, מקום לישון בו. הכתבה הזו מספרת על הרכוש שיש למעטי מעט נבחרים כי הם נולדו למשפחה הנכונה במקום הנכון. ולא, זה לא אומר שסבא וסבתא שלהם עבדו קשה יותר, וגם אם כן, אין לכם מה לזקוף את הקרדיט המוטל בספק הזה לזכותכם. יש אנשים שיעבדו קשה לא פחות בעבודות בזויות כל חייהם ולא יזכו למנוחה של בית. של יש בית. דמיינו שאין, ושכל החיים עם החרב הזו של אין מונחת מאיימת מעל לגרון. עדיין לא מבינים? זו רק ההתחלה, אבל נסתפק בינתיים בזה. כשתתעשתו תבינו שאין מה להיבהל. עד אז, אם אני רואה עוד משוררת מחוננת, או מרצה מדופלמת למגדר, שחקנית חביבה או חברה קרובה שלי משתפת את זה אני בוכה.
נלי תגר – קריאה סלקטיבית היא אנדר סטייטמנט לאיך שהצלחת באותות ובמופתים לחלץ בפינצטה מהטקסט המרעיד של זגורי את הקלישאה שאפילו שלישיית פנצ'ר מיצתה לפני שלושים שנה ושנאמרה באירוניה ברורה. זו הסחה מביכה. במקום שתתחבי את אפו של זגורי בעובדה שהוא גבר, קצת כמו שעושים לכלב שעשה את צרכיו במקום הלא נכון, תזכרי שכולנו אחראים לשיעבוד של אימהותינו, ואולי גם שההכרה בדיכויי שלנו היא ביחס ישר ליכולת שלנו להכיר בדיכויים של אחרים. אז נתחיל בקורת גג לכולם ורק אז יהיה סביר לדבר על " לאהוב את כל הילדים ולתת להם הכל שווה בשווה", אחרת, על סמך מה את דורשת ממנו סולידאריות?
לסיוע אקדמי בכתיבת עבודות בקולנוע ו\או מגדר צרו קשר
ואם אני לא שוגה לגמרי, את פרסומך עשית בין היתר מגילום דמויות "עממיות" מרומזות יותר או פחות, וזה הופך את הכל לעצוב במיוחד, או כמו שג'סי ויליאמס ("האנטומיה של גריי") אמר: "מודדים אותנו כמו תחפושות המושלכות לאחר מכן כקליפת פרי". כמה נכון.
ואם כבר, לאור השיח בשבוע האחרון, עוד כמה הערות:
*ליאור שליין במופע הנפיחות שלו מייצג אשכנזיות זחוחה שששה לחבוט במזרחית התורנית, כאילו חסרו מעולם הדיוטות בפוליטיקה. ניוז פלש לשליין: טרנטינו הוא האלוהים של הקולנוע בעיקר בעיני וונאביז מתלהבים ומלאים בעצמם, מה שהוא עשה עם אלימות גרפית בקולנוע היא סוג של פשע תרבות.
*בהקשר לעיתונאי שניסה לעשות שיימינג לדוברת עירייה מסוימת, אם מישהו היה מדבר אליי ככה הייתי בועטת לו בביצים.
*ושאריה רוטנברג ישכיל עצמו בהישגי התרבות המצרית העתיקה שמדענים בני ימינו עומדים מולם נבוכים ומשתאים.
התאמינו? סרטי ילדים של השנים האחרונות שוקקים מסרים מגדריים חריגים, ועוד בתקופה שמרנית יחסית, בה נדמה שהערכים הישנים חזרו לאופנה. סרט הילדים "אנגרי בירדס" (Angry Birds, 2016), הוא אחד מהם. הנה רשימת תמונות מקיפה של כל הרגעים ה"חשודים" בסרט.
יותר מעורך אחד נחר בבוז כשהצעתי לכתוב על הסרט "אנגרי בירדס", למה בעצם? האם תוצר של תופעה שסחפה כשני מליארדים של אנשים בכל העולם ראוי להתעלמות? דיי להיווכח בהיסטריה הנוכחית המחודשת עם הפוקימונים. תודה לאל שאין תופעה פופולארית שהיא נחותה מדיי לניתוח עבורי. מייד יובאו פה הרגעים הכי עליזים וצבעוניים בסרט.
לסיוע אקדמי בכתיבת עבודות בקולנוע ו\או מגדר צרו קשר
בסרט שנדמה שמדבר דווקא על גבריות ישנה ועיקרו סירובו של הגיבור להיות "עליז" בכל מובן, בולטת דמותו של צ'אק, הקנרי הצהוב, מהיר, מוכשר, ומטרוסקסואל מוחצן במקרה הטוב. כל דמותו בנויה על ערפול מגדרי: זריזותו, תנועות הרקדן המעודנות שלו, חיבתו לאסתטיקה ולטיפוח. הקמפיות שלו הולכת ומתבררת לאשורה לאורך הסרט, עוברת דרך סצינת ריקוד מים אומנותי (כולל "החלפת נוזלים" עם שותפו למסע) אהבתו העצמית הנרקיסיסטית (נרקיסיזם נשב בעיני פרויד ודומיו כמסמן להומוסקסואליות, בגלל הבחירה בבן זוג המבוסס על הדימיון לעצמי), החלום בו הנשר (הדמות הנערצת בסרט) חותם על חזהו החשוף. שירתו, רגשנותו, טיפופו, וגם, אם נהיה פרוידיאניים עד הסוף, היתקעותו האנאלית בצינור הברזל המאורך.
לפניכם מבחר מהרגעים הקוויריים ומעורפלים מגדרית ביותר של צ'אק:
חובב טיפוחאהבה עצמית בלתי מוסתרת (נרקיסיזם מזוהה עם נטיה מינית חריגה)שופע דרמה ורגשמקבל חתימה על חזה חשוף מאלילו השריריבפוזה מעוררת תהיותוזו עוד יותר
מחליף נוזלים עם חברו למסע (כולל בליעה)
חיבוק כזה בסרט ילדים מיינסטרימי למה שעד לא מזמן נתפס ככשל מגדרי, זכור רק מ"צעצוע של סיפור 3", שם קן (מברבי וקן) הפתיע באישיות מטרוסקסואלית קאמפית מופרזת, ועם זאת הטרוסקסואלית מוחלטת. הרעיון שהורים יסכימו לחשוף את ילדיהם הרכים למסרים מגדריים חופשיים כאלה אינו מובן מאליו, וצריך לפחות לציין אותו. בינתיים. מה גם, שצ'אק הוא לא רק דמות אהודה, אלא הוא סוג של גיבור על, ומהירותו הבלתי ניתפסת (מאפיין קמפי לכשעצמו) היא חלק מהדברים שמאפשרים להטות א הכף לבסוף לטובת הציפורים. חותמת האישור הסופית מגיעה בסיום בו צ'אק מכריז שהוא והבחורים ילכו לעשות מניקור ופדיקור "כי הרווחנו את זה".
מכיוון הסרט אינו מוצלח או מצחיק במיוחד, זוהי ללא ספק נקודת האור שלו.
לסיוע אקדמי בכתיבת עבודות בקולנוע ו\או מגדר צרו קשר
(מתוך פרסומת)ועוד קטנה למי שנשארו עד הסוף: מיותר להגיד שהפסקול של "באד" של מייקל ג'קסון לטריילר של סרט ילדים מזעזע כמובן, כל שיריו של מלך הפופ, קבלו עם האישור הסופי למעלליו תפנית מזוויעה שכבר אין איך להדחיק. מייקל ג'קסון הפילנתרופ אוהב הילדים , האקולוג השומר על בעלי החיים, אנס את אלה ואת אלה. האם יש התפכחות גרועה מזו?
הטריילר של אנגרי בירדס:
לסיוע אקדמי בכתיבת עבודות בקולנוע ו\או מגדר צרו קשר
תהרגו אותי אבל יש משהו עוכר שלווה באיך שג'ני הודחה מהישרדות השבוע, עד כדי כך שלא נרגעתי מזה וחשתי צורך לכתוב. ג'ני, שמעבר מלהביך פיזית את כל הגברים, ובראשם כוכבי החסון (והמובל), נשאה עצמה לבדה כל המשחק, שרדה בחוכמה על להבה קטנה בשבט קויופה העויין ובחברת טיטי ששנאה אותה (כנראה, היא גם הביאה עליה את סופה בהלשנה שלה) וצברה חסינויות ופרסים בכוח מרשים ובסוג של שלווה סטואית, בגאון ובאיפוק.
היה משהו עוכר שלווה בהאשמות השקריות שהפנתה כלפיה דנה, רגע אחרי שהתוודתה בשלווה שאין ברירה אלא "לשרוף" את ג'ני, ושיחקה אותה נבגדת ומרומה באותו הטון בדיוק שבו היא אומרת למישהו שהיא צמאה או שהיא אוהבת ואיכפת לה ממנו. פתאום מסתבר, שדנה היא לא סתם מטומטמת שצר עולמה ולכן היא שרה לעצמה את להיטיה המסחריים ברגעים קשים (נו באמת, האם אקו"ם תגמלה אותה על כל רגע כזה?), אלא אדם מחושב מאוד, לגמרי.
זה בערך השלב שבו מקובל לעשות דמוניזציה מוחלטת לאישה שסרחה ולהפוך אותה לשק חבטות. אז נגיד שאם דנה ברגר היה גבר לא הייתי מזדעזעת, אולי הייתי מריעה לה אבל לא יכולה שלא להרגיש זו לא אסטרטגיה זו סתם שחיתות. וג'ני, שלא אהבתי אותה בהתחלה כי רבה עם רון שובל, היתה בפרקים האחרונים יפה וצודקת, ובעיקר ראויה, אחת הראויות שהיו, עם הדימוי המושלם, הארי כמעט, והיה משהו מאוד מעורר כבוד מאוד באיך שהיא אמרה בסוף "לא תודה" ולא אפשרה לדנה לנקות עצמה במחי כמה מילים יפות ללא שום כיסוי.
אז אם אם דנה בגמר, אל תאמינו לה שוב.
אה, ושמישהו יספר כבר לטילטיל באיזה משחק הוא נמצא, עדיף שידע עם כל זה שהוא עלול לקחת בסוף את המיליון והכל.