חג שמח (לכבוד phone in sick day). לכל מי שמעוניין.ת להוריד את הגיליונות הבאים ראשונ\ה ובאיכות טובה, מומלץ להירשם לעידכונים בבלוג.
פורמט word:
newQueerEye6
פורמט pdf:
newQueerEye6
פורמט png (יש להגדיל, או לשמור ולהגדיל):
גליון 6 הופיע: מיוחד ליום העצמאות
עין קווירית (ע' קווירית) 
בוז.
אני עוקב קבועה ומעריצה ותיק מאד של המגזין, ו"חג שמח" בערב יום הנכבה שובר אותי.
גם ההצגה הלא מורכבת של הצבא כמפעל ללסביות היא מעבר לסתם שטחית ומגמתית, היא לסבו-לאומית. להתעלם מהתקיפות המיניות בצבא, ומהתקיפות הצבאיות *של* הצבא זה לא אוקיי.
נראה לי ביי.
תיקנתי, שאר התלונות לעמליה. מבחינתי להצביע על נרטיב לא צפוי זו כל המהות של ע' קווירית. ובכלל, אהדה לצבא רווחת בעיקר בשכבות הלא פריבילגיות.
מה שכן, הטקסט צונזר קשות כי חששתי מעליהום על עמליה במקרה ויגיע לידיים הלא נכונות (מופץ בעיקר לסטרייטים כיום).
הערכתי את תמיכתך מאוד, שרדה מהמורות. הרסת לי את החג (phone in sick day). להתראות.
סליחה שהרסתי את יום-חולה-בבית! לפני ההסברים רק אומר שהתגובה שלי היתה כזו בדיוק בגלל האהבה וההערכה ההדדיות ביננו, שאכן שרדו (ושורדות הלאה, אני מקווה). במקום "נראה לי ביי" היה צריך להיות כתוב: unfollow לעדכונים מהבלוג (שזה אכן מה שעשיתי, חוץ מלתגובות ברשומה הזו). ואז אולי ברור שאני גם מקווה שנתראה עוד ושלא ברוגז.
ועכשיו להסברים:
גם בתוספת יום-חולה-בבית, נשאר "גיליון מיוחד ליום העצמאות" שבוחר להאיר נקודה חיובית בצבא הציוני הכובש. אמנם, כמובן שיש נקודות חיוביות בכל אירגון רשע, אבל להציב כזה טקסט בערב יום הנכבה ולקרוא לזה "גיליון מיוחד ליום העצמאות" זה לא פחות מהתייצבות לצד הכיבוש. זה לא מגניב בבחינת "להצביע על נרטיב לא צפוי", למרות שזה אכן כן מצביע על נרטיב לא צפוי. אבל ההקשר, הו, ההקשר – הוא הכל, לא?
התלונות לעמליה אולי אכן יגיעו לעמליה, לכשאקרא את הטקסט שלה ואחליט אם הוא מצייר תמונה מורכבת שבה מובעת עמדה עקרונית אנטי-ציונית ואנטי-צבאית למרות הארה של פינה מעניינת וקווירית בתוך כל זה, או רק מתמקד בהאדרה של הצבא כמפעל ללסביות, ללא הקשר לאומי או פמיניסטי (הטרדות מיניות). הטקסט שפורסם פה היה ללא ספק מהסוג השני, ואחד הסימנים לכך הוא ההצעה לגייס את הטקסט לדיון על "גאווה כחול לבן".
זו טעות לחשוב ש"אהדה לצבא רוחשת בעיקר בשכבות הלא-פריבילגיות" ויעידו על כך מאות(!) סרבני המילואים האתיופים וכמעט כל הפלסטיניםות באשר הן. ממש לא קבוצות פריבילגיות וממש לא אוהדות לצבא. גם בקרב ישראלים-לבנים-יהודים-מזרחים-עניים האהדה לצבא לא מובנת מאליה וגם נמצאת בירידה ובפירוק, בעיקר עקב ההפרטה של המדינה שבאה יחד עם התפרקות המחוייבות ללאומיות. מ-ע' קווירית אני מצפה גם לניתוח מגדרי בהקשר הזה, ואני מנחשת שהאהדה לצבא בקרב נשים (שכבה לא-פריבילגית מול גברים) גם כן לא משהו.
לסיום אגיד שהאכזבה מהמגזין לא מובילה אותי לרצות לסיים את הקשר או לא לדבר יותר או כל דבר כזה. יכול להיות שהייתי דרמטי, הלחי המטאפורית שלי עדיין אדומה מהסטירה.